בזק חב' ישראלית לתקשורת בע"מ נ' מנטל אליאב

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 633 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ("התובעת") כנגד מר אליאב מנטל, שהוא עורך-דין במקצועו ("הנתבע"), לתשלום חוב נטען של "שירותי הטלפון" בקו 02/6231354.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה, ובה טען, בקליפת אגוז, כי עיקר החיוב הוא עבור מודם שהחזיר לתובעת, אולם היא כנראה לא רשמה בפניה דבר ההחזרה, ואף סרבה למסור לו אישור בכתב על קבלת המכשיר. עוד מגולל הנתבע סיפור מפורט אודות דין ודברים שניהל עם נציגי התובעת לגבי חיובים הנוגעים לתקופה שקדמה לתקופה שבגינה החוב הנטען, ושהסתיימו ב"גמר חשבון", אותו שילם.

נקדים את המאוחר ונציין, כי בדיון שהתקיים לשמיעת ההתנגדות הועלו הטענות באופן חופשי, ובסיומו הסכימו הצדדים למתן פסק-דין לפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, ועל יסוד השלמת טיעון בעל פה בדיון, לרבות הגשת מסמכים.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי החוב כולל חיוב ריבית שנצברה בשל עיכוב תשלום חיובים קודמים, שהיו שנויים במחלוקת אולם בסופו של דבר שולמו על ידי הנתבע, וכן כולל חוב בגין מודם שטרם הוחזר; כי דווקא בשל הדין ודברים הממושך שהיה בין הצדדים, חזקה על הנתבע, בהיותו עורך-דין, שלא היה מחזיר את המודם בלא לקבל אישור בכתב; כי אין בידיו כל אסמכתא לכך שהתשלומים שביצע היה "גמר חשבון".

כאמור, הצדדים הסכימו למתן פסק-דין לפשרה, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 360 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

עם ביצוע התשלום במועדו – תסגור התובעת את תיק ההוצאה לפועל; לא שולם, או לא שולם במועדו, יחודשו ההליכים לגביית יתרת החוב הפסוק דלעיל.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: